“פוליטיקה של ערפדים,” אמר מוחמד אוסמן בקול רם, נאנח בעודו צופה בהוצאה להורג. שלושה ערפדים, איתן, איילין ומלקולם, נקשרו לעמוד עץ ונחשפו לאור היום. השמש זרחה, רוחצת את אונטריו באורה הקר, ובישלה את גורלם של השלישייה הנידונה. מוקפים בבטחה בחושך, במעמקי מרתף בית האם, מוחמד צפה בפורעי החוק כשהם הופכים לאפר. מי ייתן וזו תהיה מרתיעה לכל ערפד שחושב שהוא מעל הכללים, נאנח מוחמד.
במשך חודשים, שלושה ערפדים חדשים הטילו אימה על חיי הלילה במקומות כמו אוטווה, המילטון וטורונטו. איתן, איילין ומלקולם היו ערפדים רק כמה שנים קצרות, והם חשבו את עצמם בלתי מנוצחים. הם הרגו בני אדם, ולא היו דיסקרטיים מדי, ושכחו לנקות אחריהם. המועצה העליונה שלחה את אוכפיה לתפוס את שלושת הפושעים, וכך הגיע שלטון האימה שלהם לסיומו.
מוחמד נולד באזור פונטלנד בסומליה בשנת 1878, והפך לערפד בקיץ 1911. גובהו מטר שמונים, רחב כתפיים, רזה ואתלטי, עם עור חום כהה וראש מגולח חלק, מוחמד הוא דוגמה מצוינת לגבריות בצפון מזרח אפריקה… רק אל-מתים. מוחמד שוטט על פני כדור הארץ מאז הצטרף לשורות הערפדים, ומסעותיו הביאו אותו לעיר אוטווה, אונטריו.
במקרה, בירת קנדה המנומנמת היא בית לאוכלוסייה גדולה של ערפדים, ומוחמד מנסה נואשות לא להיתקל במנהיגות הערפדים. המועצה העליונה, השולטת מבית האם בפרבר קנטה, אונטריו, שולטת כמעט בכל דבר. פוליטיקה, עסקים, מסחר, המועצה העליונה שולטת בכל. אנושי או ערפד, כל מי שנכנס לכוונתם נחסל.
מאות אלפי ערפדים חיים בין בני האדם, מסתתרים לעין. הערפדים חיים בשבטים הנעים בין עשרים למאה פרטים, וכל ראשי השבטים כפופים למועצה העליונה, השולטת בחברת הערפדים. מוחמד עוסמן הוא ערפד בודד, אחד מאותם נוכלים שאינם שייכים לאף שבט. ערפדים נוכלים משבשים את הסדר, והמועצה העליונה אוהבת לרסן אותם. ברצינות, זו הסיבה שמוחמד ביקר במועצה העליונה. הוא רצה שהם יירדו ממנו.
“הממ, אני לא הייתי מחשיב אותך כאחד בגלל שאתה רגזן,” נשמע קול נשי, ומוחמד הסתובב להביט בזינב אל-חוסייני, עוצר המועצה העליונה. גבוהה ועגלגלה, עם עור ברונזה כהה, שיער ארוך כהה ועיניים ירוקות-ליים, זינב היא חכמה ואכזרית באותה מידה שהיא יפה. זינב נולדה בסביבת נבטיה, לבנון, בשנת 1716, והפכה לערפדית בשנת 1746. הערפד הלבנוני שוטט בעולם מאז, וצבר עושר וכוח רבים לאורך הדרך. לא מישהו שאפשר לזלזל בו, בכל מקרה.
“גברת זי היקרה שלי, אני לא נהנית מכאבם של אחרים אלא אם כן אני גורמת אותו”, השיב מוחמד, וזינב צחקה. באותו בוקר גורלי, זינב לבשה חולצת משי אדומה ארוכת שרוולים, מכנסי משי שחורים ונעלי לופרס שחורות נוחות. כל מי שיסתכל על זינב עלול לטעות ולחשוב שהיא דוגמנית-על לשעבר, או אולי אשת עסקים מצליחה. זינב הייתה הרבה יותר מזה. כי זינב היא העוצרת, החברה החזקה ביותר במועצה העליונה, השולטת בעולם הערפדים.
“הממ, הייתי רוצה לגרום לך קצת כאב,” אמרה זיינב, כשהיא מפלרטטת בגלוי עם מוחמד, שהיה מהסס במקצת. פעם, כערפד צעיר יותר, וחשב עם “אתה יודע מה” שלו, מוחמד היה רודף אחרי זיינב בכל כוחו. כיום, אחרי שראה כל כך הרבה חברים ובני ברית מתים ללא צורך עקב בגידה מולדת של פוליטיקת ערפדים וסכסוכים בין-שבטיים, מוחמד לא היה נוגע באנשים כמו זיינב עם מוט בגובה שלושה מטרים. היפהפייה הלבנונית בעלת הניבים הייתה חדשות רעות…
“גברת זי, יש הרבה נשים מהממות וגברים טובים בעיר הזאת, את לא צריכה אותי הזקנה הקטנה,” אמר מוחמד בקול רם, ועם זאת, הוא הלך משם. זיינב עמדה שם, עיניה צורבות חורים בגבו של מוחמד בעוד הערפד הסומלי הלך משם. זיינב לא הייתה רגילה לקבל סירוב. מנהיגים פוליטיים אנושיים ומנהיגי שבטי ערפדים שונים קדו לרגליה של זיינב, וזה כל מה שהיה. זיינב חיה לנצח, והיא מולטי-מיליארדרית, מי יהיה טיפש מספיק כדי לעמוד בדרכה?
“מוחמד, אל תפנה לי עורף,” לחשה זיינב, ושלפה פגיון כסף מארנקה, ומוחמד קפא. הערפד הסתובב והביט בעוצר הזועם, תוהה אם זה אכן היה צריך להגיע לכדי כך. עימות קטלני בין שניים מהערפדים הפעילים הוותיקים בעולם. מוחמד נמתח, ליקק את ניביו, מוכן להפיל אם יצטרך. זיינב חייכה חיוך ערמומי וליטפה את הלהב הכסוף בתנועה כמעט אוהבת, למרות העובדה שכסף שרף את בשרה האל-מת…
“גברת זי, עמדתי בכללים ושילמתי את דרכי, ואני מכבד את הכללים שלך, אבל אל תאיים על עצמי,” אמר מוחמד, נועץ בה מבט. זיינב החזיקה את מבטו של מוחמד לרגע, ואז לעגה לפני שהניחה את הלהב בצד. למרות שמוחמד לא נשם אוויר למעלה ממאה שנה, הוא נשף בחדות והלך משם. הוא עזב את המרתף, נכנס לוואן שלו, שעוצב במיוחד למטרות יום, ועבר הרחק מבית האם.
פחות משעה לאחר מכן, מוחמד חזר למאורתו, בית עירוני מקסים הממוקם באזור רוקקליף באוטווה. הוא הלך ישר לישון, והתכרבל ליום. השינה גזלה במהרה את מוחמד, אם כי הערפד הסומלי לא נח בקלות. המועצה העליונה ותעלוליה הכבידו על ליבו. זיינב הייתה בעייתית, וחברי המועצה האחרים, ג’ונתן אוקפור וויליאם פולרטון, לא עשו דבר כדי לרסן אותה. חבורה של ליצנים בעלי ניבים, חשב מוחמד, בעודו נח באי נוחות.
מוחמד חשב על הימים ההם, כשהיה ערפד צעיר, ונפגש לראשונה עם זיינב. הם נתקלו זה בזה במרקש, מרוקו, בסביבות 1972, ובאותה תקופה, המועצה העליונה שכנה שם, בראשות הערפד האגדי אסמעיל פאהד, זה שהפך לזינב, לפני שנים רבות. מוחמד, שהסתקרן מנסיכת הערפדים הלבנונית המפתה, הפך למאהבה, ולזמן מה הם היו מאושרים.
זיינב הייתה שאפתנית כשם שהייתה יפה, והיא הלכה בדרך שמוחמד לא היה הולך בה. זיינב תזמרה את מותו של אדונו לשעבר, אסמעיל פאהד, וקיבלה את השלטון במועצה העליונה. שאר עולם הערפדים השתחווה לרגליה של זיינב, והיה לה כל מה שיכלה לרצות. זיינב תמלוך לנצח כמנהיגה היפה, האכזרית והאלמותית של עולם הערפדים. מוחמד, שנמאס לו מאכזריותה ובגידתה, נפרד מזיינב, ומאז הוא משלם על התנגדותו.
“יום אחד, אני חייב לעשות משהו בקשר לזינב,” מלמל מוחמד לעצמו. עדיין שוכב במיטה, הוא בדק את השעון וראה שהשעה רק שלוש אחר הצהריים. משמעות הדבר היא שנותרו שלוש וחצי שעות של אור יום, וזה לא היה טוב. הערפד הסומלי קם על רגליו ועשה את מה שרבים מאנשים הסובלים מנדודי שינה היו עושים במצבו, הוא צפה בטלוויזיה. מוחמד התאהב בזרם הבידור האינסופי שיצרו בני התמותה במאה הזו.
מוחמד, חונק פיהוק, ליקק את ניביו ולחץ על השלט. הוא בדק את נטפליקס וראה שמשדרת סרט קלאסי ישן, “הסנדק”. מוחמד חיבב שחקנים כמו מרלון ברנדון, רוברט דה נירו ואל פצ’ינו כשהיו צעירים. הסרט החזיר זיכרונות רבים. יש להסיר את המשמר הישן כדי לפנות מקום למנהיגות חדשה, גם בני אדם וגם ערפדים מבינים את זה. אני חייב להיות האדריכל של חורבנה של זיינב, הרהר מוחמד. זה לא יהיה קל, אבל איכשהו, הוא יצליח. נצח הוא זמן רב לשמור טינה.