“לעזאזל עם הידרו אוטווה,” אמר אברם וולדנס לעצמו, כשהבין שהחשמל בדירתו הקטנה, הממוקמת באזור ואניר באוטווה, אונטריו, נכבה. בניגוד לאמונה הרווחת, ערפדים אינם מאוהבים בחושך יותר מכל אחד אחר. זה דבר אחד להיות יצור של לילה בגלל שאתה אלרגי קטלני לאור השמש, זה דבר אחר לגמרי להיות מאוהב בחושך, חשב אברם. הוא יצטרך לשדוד מישהו ולשלם את חשבון החשמל בפעם הבאה שיצא לצוד…
העובדה שהפך לאחד מהאל-מתים לא שינתה את חייו של אברם בהרבה. אברם עדיין היה מרושש, בודד, וחי בדירה מוזנחת בתוך חורבות. על הקיר שלו הייתה תמונה שלו ושל אהובתו לשעבר פרדושה במרכז איטון. כמו כל אחד אחר שאי פעם היה חשוב בקיומו של אברם, כבן תמותה וכערפד, פרדושה המקסימה נעלמה. ברצינות, מה עוד חדש? המצב נהיה רע שם בחוץ, זה היה בטוח.
אברם חשב על מקרה קרוב שקרה לאחרונה, ועצם את עיניו בחוזקה. הוא צד באזור סטיטסוויל, ונתקל בטרף האהוב עליו כשהחרא פגע במאוורר. זה לא היה בטוח לבחור עם ניבים, ברצינות. לעזאזל, ולחשוב שחשבתי שהיה לי מזל, הרהר אברם, מנענע בראשו. הוא היה בר מזל להימלט מהציידים, גברים ונשים המסורים להשמדת המתים-אל-מתים מאז שנחשפו לאחרונה לעולם.
האנושות הכריזה רשמית מלחמה נגד המתים-אל-מתים, וזה בסדר גמור, אבל ערפד עדיין צריך לאכול, או למות. הציידים היו שם בחוץ, אבל בלי דם אנושי טרי כל כמה ימים, אברם היה מת… והפעם לתמיד. זה מה שדחף אותו לשוטט בלילה בסביבת סטיטסוויל, אונטריו. פעם היה שירות פרטי שהיה מספק דם טרי לבתיהם של ערפדים עשירים, אבל השירות הזה כבר לא קיים. כמו כל בני מינו מאז ליל הגילוי, אברם נאלץ להגיע לקיצוניות…
טורף חכם יודע שלא לצוד בחצר האחורית שלו, ואברם וולדנס בדרך כלל יוצא רחוק משכונתו בחיפוש אחר טרף. העיר גטינו, קוויבק, ואפילו העיירה הקטנה פרת’, אונטריו, הן שטחי ציד טובים למדי. אברם, שהוא חדש יחסית בהיותו אחד מהאל-מתים, צריך לשתות דם אנושי כל שבעה ימים אחרת הוא יגווע ברעב וימות. הרעב הבלתי פוסק דחף את אברם להעז לסטיטסוויל, אונטריו, שמא ידרדר למצב של ניוון ואז ימות בפעם השנייה…
אברם נתקל במקרה בכמה נוודים, בחור ובחורה ממדינת ניו יורק הגדולה, והחליטו לחנות את מכוניתם ליד חניון לובלאו ולהתמזמז באישון לילה. ארוחות קלות, חשב אברם כשקרב אליהם. אחרי שצד בני אדם אחר דמם במשך חצי עשור, אברם היה מודע לכל העניין. הוא היה דופק על חלון המכונית, מעמיד פנים שהוא נווד שזקוק לכסף, ואז מתנפל עליהם ברגע שהם ירדו מהערנות…
דם אנושי טעים במתיקות, במיוחד כשהוא מעורבב עם קורטוב של פחד, ואברם וולדנס הפך לאנין של המשקה המשובח הזה. הזוג היה במקרה ציידים, וכאשר אברם תפס את הבחור בגרונו, מוכן לנשנש ממנו, האישה חטפה את אקדחה ושפכה אותו בעופרת. למרבה המזל לא היו להם כדורי כסף, חשב אברם, כשהוא מתכווץ מפצעיו. פצוע, זועם וזועם, אברם רץ חזרה למכוניתו ודהר משם. למרבה המזל, הציידים לא רדפו אחריו…
בני מינו של אברם, המתים-האל-מתים חסרי המוניטין, היו בסכנת הכחדה חמורה. בכל רחבי העולם, המשטרה וכוחות הצבא של מדינות שונות התכוננו למלחמה נגד המתים-האל-מתים, בסיוע מיליציות חמושות המורכבות מגברים ונשים, כולם להוטים לקראת מה שנקרא מלחמת המין הבין-מינית. הערפדים נתפסו עם המכנסיים למטה, ועכשיו כולם עמדו לשלם את המחיר על כך. מדענים אנושיים עבדו על שיטות חסינות תקלות להבחין בין בני תמותה לבין המתים-האל-מתים התבוניים.
אברם ניגש למקרר ולקח פפסי קר כקרח, חלק מחפיסה שקנה בחנות הנוחות המקומית. אברם, יושב על הספה, בהה בחושך, ותהה כמה גרוע עבר עליו לאחרונה. לפני חמש שנים, בעת טיול לעיר באפלו, ניו יורק, עם חבריו מאוניברסיטת קרלטון, אברם הלך לבית בושת הממוקם בחלק המפוקפק של העיר. בזמן שהותו בבית בושת המפוקפק למדי, אברם פגש גברת יוצאת דופן בשם פרדוסה קרנגווה, והיא שינתה את חייו לנצח… בכך שסיימה את חייו.
“בדרך כלל, נוודים כמוך הם רק אוכל בשבילי, אבל אני רואה בך משהו,” אמר פרדוסה לאברם, כשקם, ארבעים ושמונה שעות לאחר שננשך. אברם התיישב על המיטה והביט בסביבתו. היה חשוך, אבל איכשהו, הוא ראה בבירור דרכה. פרדוסה ישב על כיסא סמוך, עם כוס בידה. אברם הביט בפרדוסה, אישה נמוכה ועגלגלה עם עור חום כהה ושיער כהה ארוך. היא דמתה ליפהפיות המזרח אפריקאיות שפגש בזמן שנסע עם הוריו באריתריאה, מולדתו. כמובן, פרדוסה הייתה הרבה יותר ממה שנראתה…
“מה עשית לי?” שאל אברם את פרדושה, כשהוא משפשף את צווארו, רועד כשנזכר שהיא נושכת אותו. הוא הלך לבית בושת באזור מפוקפק של באפלו, ניו יורק, ופגש את הזונה הכי יפה אי פעם. חתיכת אגורה עם תחת כמו “וואו”, כמו שאומרים. לרוע מזלו של אברם, פרדושה הייתה מפלצת עם פנים של מלאך, גוף של כוכבת פורנו, וסוג הניבים שזאב היה מקנא בהם…
“הפכתי אותך לחזקה יותר, מהירה יותר וטובה יותר, אדם על-אנושי עם פוטנציאל לחיות לנצח, בתנאי שלא תיהרג או תרעב בגלל מחסור בדם,” ענתה פרדושה, בענייניות. הנערה כהת העור והמעוגלת חייכה, וחשפה את ניביה הלבנים כפנינים, ואברם כבש צמרמורת. שוב הוא הביט בכוס שבידה, ומשהו בריח שעלה מתוכנה עורר בו עצבנות. פרדושה הושיטה לאברם את הכוס, והוא לקח אותה בהיסוס…
“עוד,” נהם אברם, לאחר שלגם את תוכן הכוס, ופרדוסה הנהנה בהסכמה. אברם הגיע לעיר באפלו, ניו יורק, עם חבריו כדי לשכב, לעשן גראס וליהנות תוך כדי בילוי בברים, והוא קיבל הרבה יותר ממה שציפה. מסתבר שלפרדוסה, שהייתה חברה באל-מתים מאז שהתגלתה ברואנדה, מזרח אפריקה של שנות ה-1780, היו תוכניות גדולות עבור אברם. זה בודד להיות ערפד, ופרדוסה רצתה קצת חברה. כאשר פרדוסה חצתה את הגבול לאונטריו, קנדה, אברם הפך למדריך שלה ולאהובה…
“העולם שלנו”, אמרה פרדושה לאברם, בעודם הולכים יחד ברחובות טורונטו, ימים ספורים לאחר שעזבו את ניו יורק לקנדה. יד ביד, אברם ופרדושה אולי נראו כזוג שחור צעיר לצופים מזדמנים, אך הם היו מפלצות לא אנושיות שחמדו את דמם של החיים. בעודם צועדים במרכז איטון, כמו זאבים בין כבשים, פרדושה הביטה בטריטוריה החדשה שלה ובחברתה החדשה, וחייכה בביטחון. קנדה תהיה שלי בתפארת, נשבעה פרדושה.
“תני לי להראות לך את עירי, גברת מקסימה,” אמר אברם לפרדוסה כשלקח את ידה והביא אותה לשפתיו. פרדוסה חייך ונישק אותו, מחבק אותו בחום. באותו לילה, לאחר שאכל נווד ברחוב צדדי במרחק קילומטר וחצי ממרכז איטון, פרדוסה ואברם סוף סוף קיימו יחסי מין. הוא השתוקק אליה מאז שקם כאחד המתים-אל-מתים, אך היא מנעה ממנו את גופה. בדיוק כפי שמנעה ממנו הרבה מהידע של מינם, אבל לא עוד…
“תראה לי מה אתה יכול לעשות,” אמרה פרדוסה לאברם, אתגר בקולה, והוא חייך ונישק אותה. אברם לחץ אותה אל הקיר, גופו המנוקב מדם של קורבנם האנונימי מתקרר לרגליהם, לקח את פרדוסה והראה לה ממה הוא עשוי. פרדוסה חייכה כשאברם פתח את הרוכסן של חולצתה, תפס את שדיה, לוחץ עליהם בעדינות רבה מדי. פרדוסה ליקקה את שפתיה, אוהבת את הצד התוקפני החדש של אברם.
“הממ, נחמד,” אמר אברם, ופרדוסה חייכה חיוך רחב כשהוא הניח אותה באומץ על מכונית סמוכה, והחל למצוץ את שדיה. למרות שפרדוסה כבר לא נשמה, היא עצרה את נשימתה כשאברם הרים את חצאיתה, והחליק את אצבעותיו לתוך נשיותה. אברם חייך, והבהיב את ניביו כשהוא דחף שתי אצבעות לתוך הכוס של פרדוסה, ואז הוסיף שלישית. אנחה מזועזעת יצאה משפתיה של פרדוסה, והיא הנהנה בהסכמה. אברם היה מלא הפתעות, ופרדוסה התחילה לאהוב את הסגנון שלו…
“אה כן, אל תפסיקי,” גנחה פרדושה, בעוד אברם טמן את פניו בין רגליה העבות והסקסיות, ואכל את הכוס שלה כמו אלוף. אברם שאף את ריח הכוס של פרדושה כשהוא ליקק את הדגדגן שלה ומישש אותה. פרדושה התפתלה בעוד אברם עונג אותה, ובהיותו מעין נוכל, הוא ליטף את הדגדגן שלה עם ניביו, וגרם לה להתנשף. אברם הרים את מבטו אל פרדושה וחייך חיוך שטני. פרדושה הנידה בראשה וליקקה את שפתיה בעוד אברם אכל את הכוס שלה כמו גבר רעב. “עשיתי שטן,” חשבה פרדושה, בעוד הבריאה השובבה שלה עונגה אותה.
“תני לי את התחת הזה,” אמר אברם לפרדוסה כשהוא כופף אותה קדימה וליטף את ישבנה העבה והעגול. פרדוסה חייכה חיוך רחב ולחצה את ישבנה העבה כנגד מפשעתו של אברם. בדחיפה מהירה, הוא חדר לתוכה. אברם צפה בפרדוסה מתחילה להתפתל, לטחון את ישבנה נגדו. הוא סטיר את ישבנה כשהוא דוחף את איבר מינו לתוכה, מזיין אותה בגסות. שניהם נזדו כך, לאור הירח, עם גופה סחוטה בקרבת מקום, עמוק אל תוך הלילה…
“הממ, זה היה כיף,” אמרה פרדושה לאברם בזמן שמצצה את איבר מינו, אחרי שהוא עשה לה חיים שלמים. אברם נשען על הקיר והביט בפרדוסה, היפהפייה הפראית שמצצה את איבר מינו עד שהיה קשה כסלע. אחרי שפרדוסה סיימה ללטש את איבר מינו ואת הביצים של אברם, היא שפשפה את בסיס איבר מינו עם ניביה, מה שגרם לערפד הצעיר והיהיר להתנשף בהלם. פרדושה שלחה לאברם חיוך שכריש היה מזהה, ואז הוא משך אותה על רגליה. הם התנשקו, סדרו את בגדיהם ויצאו מהסמטה, אחרי שנתנו לגופת הקורבן שלהם בעיטה בשביל הכיף…
אברם וולדנס, לשעבר מאריתריאה, ואהובתו, פרדוסה קרנגווה, לשעבר מרואנדה, נהנו מאוד באונטריו, קנדה. הם נסעו מעיר לעיר, מעיר לעיר, וחתכו דרך עקובה מדם באזור המאוכלס ביותר בקנדה. ערפדים תמיד היו השוכנים האכזריים ביותר בקהילה העל-טבעית, אך אברם ופרדוסה בלטו בין השאר בפראותם ובאומץ ליבם. כמובן, יום אחד, פרדוסה השתעמם מאברם וניסה להרוג אותו, מה שהוביל לפרידתם…
בזמן שאברם נח במהלך היום, הוא חשב על ימים טובים יותר. הוא נזכר בחייו המאושרים והפשוטים יותר בעיר אגורדאט, אריתריאה, עם משפחתו. כשכל העולם צד ערפדים, טיולים יהיו מסוכנים במיוחד עבור המתים-אל-מתים. אם אוכל לרכוב על הדבר הזה לכל מקום, זה יהיה באפריקה, הרהר אברם. איכשהו, הוא יחזור לאריתריאה וימצא מקום להסתתר במדבר. לאברם הייתה תוכנית הישרדות. הוא יאכל חיות בר, וימנע מבני אדם, עד שגזע הערפדים ייחשב כלא יותר ממיתוס. להסתגל ולשרוד או לקפוא ולמות, הרהר אברם בעודו ישן. הגיע הזמן לטיול קטן…